ספרות עברית במיטבה
פגישות עם סופרות בינלאומיות מרחבי העולם
שיחות על המציאות הישראלית וגם על עולם ומלואו


בלוג חדש, עברי: יומן, סאטירה, עידכונים

חיים

בת נולדה.
בעיר המחוז טקוצ' שברומניה.
לאליעזר ברקו, רואה חשבון שבתקופת המלחמה הוכשר לעבודת עבדים בפרך, ולאחר המלחמה שרת כמנהיג בקהילה, ולדורה ברקו ממשפחת ברנר, צעירה אוהבת מותרות שהוכשרה באותה תקופה עצמה למלחמת קיום.
המיילדת אמרה, "יש עוד אחת".
הבכורה, את ההתמכרות לקריאה ירשה מהאם ואת ידיעת הכתיבה ירשה מהאב. ועוד היו במשפחה סב אחד שניגן בכינור, וסב שני מעשי, ועוד היו צורף אמן, וסבתא חכמה שהכל ביקשו בעצתה, וסבתא-רבתא מרפאה בצמחים ובלחשים...

והייתה גם מינקת נוצריה מן הכפר.



האם אמרה, "קורינה. כמו השחקנית הצרפתייה."
האב חשב אולי, "קורינה. המשוררת מיוון העתיקה."
הייתה ילדות יפה.
שארכה שלוש-ארבע שנים.
אחר כך באה ילדות זקנה שנוחמה מעט בסיפורים ממשפטי נירנברג, שם נשפטו הנאצים על פשעי המלחמה.
בדצמבר 1947 עלתה עם המשפחה על האונייה פאן-קרסצ'נט, שנבנתה להכיל כארבע מאות נוסעים. בפועל שכבו על דרגשי האונייה שבעת אלפים וחמש מאות סרדינים אנושיים. ביום לידתו של ישו עלו הבריטים על האונייה והפכו את פניה לכיוון האי קפריסין. ב-7 ליולי 1948 המשפחה שוחררה ממחנה המעצר והגיעה לארץ.
לאחר שבועות אחדים במחנה אוהלים ברעננה - אז מושבה קטנה - הועברה עם המשפחה למגורים בבית ערבי ריק מבעליו, בשכונת ג'בליה - קצה יפו - שנקראת "גבעת עליה".



"בתשוקה שלי למצוא איש שיכיר אותי, מה לא עשיתי. הלכתי יחפה בחולות בקיץ ואכלתי סברס, פרי תאווה לחמורים, משלשל, מלא בקוצים, לא כמו הדובדבנים והתות." ארץ התות והדובדבנים



בגיל 14 עבדה, למדה בתיכון ערב, וחסכה כסף ללימודים בתיכון בוקר.
בגיל 15 למדה ב"בית חינוך תיכון" (היום עירוני ד') בבוקר.
הכסף נגמר לפני שנגמרה שנת הלימודים.
בגיל 16 ועד לגיוס לצבא עבדה בהוצאת ספרית הפועלים בחדר אחד עם אברהם שלונסקי, ליד שולחן קטן מולו ומול התנועה הבלתי פוסקת של סופרים ומשוררים שפקדו אותו מדי יום.
במקום בית ספר תיכון זכתה ללימודים ישר ב'אוניברסיטה'. אל הכישורים הפדגוגיים של שלונסקי התוודעה כבר ביום הראשון לעבודה, כשאמר לה: "יפה הדפסת, 'החיילים יצאו לתרגולת'. הבחורה שהייתה לפנייך הדפיסה: 'החיילים יצאו לתשגולת'."

לאחר שעות העבודה הייתה יורדת לחנות הספרים שבקומת הקרקע ושם עולה לסולם הגבוה שנשען אל המדף העליון קרוב לתקרה, וקוראת עד לאחר שבע בערב, מועד סגירת החנות.
המשך הערב התקיים בסניף תנועת הנוער "השומר הצעיר" בגבעת עליה. לקראת הגיוס לצבא נוצר "גרעין" שהורכב מילידי הארץ שעד אז הכירה מרחוק, ומקבוצה של עולים חדשים שהתחנכו בקבוץ בגליל.
יחד שרתו בנח"ל וחברו לקבוץ "כרמיה" בדרום, שם חיה שלש שנים.
בדצמבר 1957 עברה לקבוץ "שובל"
. "ים של חול רחש מחוץ לחלוני ובתוכו הפסיע שליו, אדיש, חופשי עד קנאה, גמל ענק."
כעין תשובה




בדצמבר 1960 חזרה לתל-אביב.

כרמיה הוליד את הבת הבכורה, שובל הוליד את הבת הצעירה ותל-אביב הביאה לה בן. כל מקום הוליד ילד. רק האב נשאר אותו אב.



"נהוג לחשוב שהילדים הם הבטחת הנצח של הוריהם. תגידי בעצמך אם אין כאן הונאה: הרי ההורים אף הם נולדו כילדים. ההבטחה, אותו מקסם בדוי, לא לי ניתנה אלא לשרה ולרבקה, לרחל וללאה. לא את הנצח הפרטי שלי מבטיח ילדי אלא את המשכיות אותו קיום שנקבע ביום השישי ואין אנו אלא סבליו הצייתנים." כעין תשובה



עם שובה לתל-אביב למדה בכוחות עצמה לתעודת בגרות ובשנים 1965-1968 למדה באוניברסיטת תל-אביב. ספרות עברית וספרות אנגלית.

"המרצה ביקש שאדבר איתו על שירים. את מי אני אוהבת. 'משורר אחד. יש?' 'לא.' " כעין תשובה

ב-1970 שלחה סיפור ראשון ל"קשת" שהתקבל מיד. מאז ועד היום הוכתרו בהצלחה כל מאמציה להישמר אזוטרית ושקופה בכתיבה. עכשיו באה עונת האסיף.

לראש הדף
ויטה
לימודי ב.א. ספרות עברית וספרות אנגלית, אוניברסיטת תל-אביב 1965-68
חברות בקבוץ שובל. 1957-60
שרות צבאי וחברות בקבוץ כרמיה. 1955-56
עלייה בלתי חוקית עם ההורים מרומניה לישראל, דרך מחנות המעצר בקפריסין. 1947-48
עבודה:
נערה עובדת במחיצת אברהם שלונסקי בספרית פועלים. 1952-55
מלמדת בבית ספר תיכון בגליל ספרות עברית ואנגלית - עד לניתוח לב. 1968
אימא, מנהלת משק הבית וסופרת בשלוש משרות מלאות. 1970
מנהלת הילא"י, המרכז הישראלי למען המנויות היוצרות 1984-95
פרסומים:
"נופי הנפש" בהוצאת חודנה 2003
"סודות" בהוצאת חודנה 2002
"דפים ורודים" בהוצאת אגודת הסופרים וזב"ם. 1989
"כעין תשובה" בהוצאת אגודת הסופרים ומסדה 1973
כעשרים נובלות ברבעוני ספרות ובמוספים של עיתונות. 1970
פרסום ראשון ברבעון "קשת" שבעריכת אהרן אמיר. 1969
"מי ראה את מיקי" בהוצאת דעת. מומלץ אגודת הגננות בשל
העברית העשירה, בתפוצה עשרות שנים
1962
בשלבי כתיבה:

"שלושה סיפורי צדק", "המשולש", "ריתוק", "מחלום לחלום" - סיפור הילא"י.

2003
מחוץ לבועה:

בתקופה של התקפות טרור בגליל, יוזמת ומנהלת מפגשים אחת לשבועיים בין צעירים משלומי ומן הכפר הערבי תמרה, בהשתתפות סופרים ויוצרים יהודים וערבים, ביניהם א.ב. יהושע, אהרן מגד, פיטר פריי ועוד.

1975
מלמדת כתיבה- קשובה בסדנה של הביטאון Ms, ניו יורק, ארה"ב. 1991

מייסדת ומנהלת הילא"י, המרכז הישראלי למען המנויות היוצרות, במעלות-תרשיחא ובמצפה רמון - כמושבת אמנים ומקום מפגש תרבויות בין יהודים לערבים ובני קבוצות שונות בקהילה.

1984-95
מייסדת ומנהלת חודנה, הוצאה לאור. 2002
מלגות ופרסים:
מלגת BI ARTS בריטניה-ישראל 2002
מלגת קרן אשכול. 2001
מלגת נשיא המדינה. 2000
מלגת אירוח, מושבת האמנים לדיג, ארה"ב. 1998
מלגת אירוח, מושבת האמנים יאדו, ארה"ב. 1997
מלגת משרד החוץ. 1994
אירוח המרכז הישראלי האקדמי בקהיר. 1994
מלגות קרן תל-אביב לתרבות. 88/1995/2001
פרס האגודה לישראל טובה. 1988
פרס ויינר והקרן החדשה לישראל 1987
פרס אריכא (בעילום שם) לסיפור 'התגלות' 1978
פרס פרסום של אגודת הסופרים העברים. 1973/1989
לראש הדף
בית

תולדות
חיים
ויטה

כתיבה
ספרים
באינטרנט
ראיונות
ביקורות

הוצאת חודנה
מניפסט
סודות
נופי הנפש



איכפת
אפליית סופרות
הילא"י
חוץ לארץ שבארץ

מידע
מה חדש
צרו קשר
אפשרויות רכישה

קורינה: הבלוג העדכני
[@] atarim