הבלוג השישי למנייננו
אומרים לי שצריך לכתוב רק על ספרים, כי הלוא לכך נוצר, שתכיר/י את ספריי.
אני יודעת מראש שלא אוכל לעמוד בהסתגרות. הופכת עולמות הוא בלוג דעתן, כך שתקרא/י כאן גם על מעשי גינון, שמסורה לו, הסביבה, הפיזית והחברתית, הבריאות והנתיבים אליה, השואה והדרכים ממנה אל חדוות היצירה והחיים. נעים להכיר!

אפשר לבחור ברכה?

לפני הכל עליי לציין

גם ברגעים הקשים ביותר אמרתי לראש המחלקה: "אני לא מסכימה שתקרא לי 'החולה'. לא בביקורי הרופאים ולא בכלל."

"אז איך לקרוא לך?"

"המחלימה."

"אולי, 'המטופלת'?" הוא מציע.

"לא. כי זה גם מבטא תלות. בעיניי – ולא מתוך חוסר כבוד," מיהרתי להוסיף, לבל ייעלב,  "אלא כדי שאזכור שאתם האסיסטנטים שלי. את ההחלמה אני מנהיגה."

עד גיל ארבעים

הייתה לי ראייה מושלמת. מקרוב ומרחוק.

הנה אני יושבת בשעת בין ערביים ואגב שיחה תופרת כפתור לחולצת ילדה, משחילה קלות חוט לבן דק במחט זעירה. בלי שום מאמץ.

בגיל אררבעים קיבלתי מתנת יום הולדת: זוג משקפיים ראשון.

השתמשתי בהם רק לקריאה. המראה – אותה תמונה ששימשה את דוריאן גריי משהביט בה מרכיב משקפיים – לי המשיכה להציג נעורי נצח.

חלף עוד עשור או עשוריים

והמראה עברה אל פרצופי הא/נשים ברחוב, במונית, באוטובוס, באולמות, במדשאות, מכל עבר.

במבט ובדיבור. מגדול ועד קטון, כמו נולדו עם כפית של ראייה סטראוטיפית בפיהם.

1.

זו תופסת במרפקי כשאני עולה לי בקלות לאוטובוס, בלי שהתבקשה.

"רק בריאות!"

2.

זה אומר לי, "לאט-לאט, בזהירות!" כשאני עולה לי בנחת במדרגות.

"רק בריאות!"

3.

המוכר בדוכן של אפל יודע לשאול: "יש לך אינטרנט?"

"כן."

"בכל הבית?"

"כן."

"יש לך אימייל?"

"כן."

"כל הכבוד!"

"מחלקים פה ציונים?"

"אני מתפלא. בגיל שלך…"

ומסכם: "רק בריאות!"

4.

נהג המונית, שתי דקות לאחר תחילת הנסיעה ומשפט ראשון: "כל הכבוד."

הנה זה בא.

"בגיל שלך… מה, 'גילנות'? לא מכיר את המלה. בת כמה את? באמת, תגידי. את לא צריכה להפגע."

ומקנח בברכה האוטומטית: "רק בריאות!"

"למה רק בריאות? "

מה רע באושר ועושר, שמחה, אהבה,  כיף ואפילו סתם ' יאללה-בייי המאוס כבר עדיף על פני האוטומט הסטריאוטיפי שחורק ומנסר התרסה: אני אמנם לא חכם גדול, לא טיפש קטן – אבל עולה עלייך פי כמה וכמה מינוסים של עשורים.


רק דחילק, עורכי וכותבי 'הארץ’: לא די ב"בן שבעים"? מתי תרדו מ"קשיש", "ישיש" ושאר פנינים 'מחמיאים', מתייגים, מקטלגים?

#העיקרהבריאות

0 צפיות
כאן נרשמים לעדכונים, טיפים ולחישות:
 סדנא לקריאה יוצרת

Contact ליצירת קשר

קורינה הסופרת

הוצאת חודנה

ת.ד. 53007 תל אביב 6153001

hasofferettcorinnabooks@gmail.com

מכתבים הם שמחה

© כל הזכויות שמורות לקורינה הסופרת | איורים: אוקסנה גריבינה. 

    עטיפות ספרים: סטודיו דוד טרטקובר, דנה גז ותרומת קרן מ.ק. אשר

.Copyright 2002-2019 © Corinna Hasofferett Tel-Aviv, Israel All rights reserved | Art by Oksana Grivina.

Book covers: Studio David Tartakover, Dana Gez, M. C. Esher Fund Donation