הבלוג השישי למנייננו
אומרים לי שצריך לכתוב רק על ספרים, כי הלוא לכך נוצר, שתכיר/י את ספריי.
אני יודעת מראש שלא אוכל לעמוד בהסתגרות. הופכת עולמות הוא בלוג דעתן, כך שתקרא/י כאן גם על מעשי גינון, שמסורה לו, הסביבה, הפיזית והחברתית, הבריאות והנתיבים אליה, השואה והדרכים ממנה אל חדוות היצירה והחיים. נעים להכיר!

"לא נרצה להעמיס על קופת המדינה"

כה אמר בית המשפט המחוזי וכך חזר אחריו ואישר בחותמת ברזל גם העליון, ממש לא מזמן, לפני שנה ושנתיים:

הם אמנם צודקים אבל לא צריך להגזים. לא נרצה להעמיס על קופת המדינה.

את הפסיקה הזו האזרחית ק.יחוטה קראה רק לאחרונה.

כי הנה בית המשפט הישראלי עשה צעד נועז מאין כמוהו: כבר בערכאת הערעור הראשונה, בבית משפט השלום, הואיל השופט המלומד לכתוב ששנות השיפוט הביאו אותו לכדי הכרה שכל מי שהיה בגולה בתקופה השואה, הוא ניצול שואה.

אל תמעיטו בערך הדברים.

זהו אותו בית משפט שבהרכבים קודמים חזר ופסק בשונה לחלוטין מכך.

יהודים שנהנו מרווחת השואה ברומניה, בבולגריה – נתונים, בין היתר,  לעוצר כיהודים ורק בשל היותם יהודים – זכו להגדרה נחמדה, הישר מספר החוקים של גרמניה המערבית: עוצר הוא רק הגבלת חירות. אין הוא שלילת חירות.

האזרחית ק.יחוטה לא הבינה ולא מבינה עד עכשיו מדוע הגבלת חירות אינה שלילת חירות.

מדינת ישראל אימצה הגדרה זו אל חיקה עד כי ריח הצחנה הגיע למרחוק

אומרים שעד לטלוויזיה.

לאזרחית ק.יחוטה אין טלויזיה, אבל כך אומרים. 

ויש אומרים: עד שנותרו מעטים מאותם מוגבלי ומוגבלות חירות אשר נשללו מהם רק כספי הגמלאות ניצולי שואה.

יש מישהו שעדיין לא יודע איך אלה נשללו?

טוב, למען אותו אחד או שניים שטרם למדו זאת בשיעורי ההיסטוריה של מערכת החינוך הישראלי, אשוב ואפרט:

המדינה חתמה עם גרמניה על הסכם שאמר: אתם הגרמנים לא צריכים לדאוג יותר שמא תוצפו בתביעות של יהודים. תנו לנו, לדמוקרטיה היהודית היחידה במזרח התיכון, את הכספים שלהם ואנחנו כבר נדאג לאזרחים שלנו.

כולה עלינו.

לא, לא היה משאל עם. איש לא ידע. שקיפות לא השתקפה. ההנהגה לא השתפנה. ההנהגה ידעה שרק היא יודעת מה טוב בשבילי ובשבילך.

גרמניה נתנה, ישראל של בן גוריון ושל כל שורת ראשי הממשלה ושרי המשפטים והאוצר לקחו – והתגרנות לאור היום בכיכר השוק  לחשה ובררה ופסקה בסלקציה צייקנית.

עד שאיתרע מזלה של האזרחית ק.יחוטה –  ונואלה ללכת בעקבות פירורי הלחישות.

או אז, בשנת  1999 זכתה לשמוע בבית המשפט את נציגת האוצר אומרת:

"הייתה מלחמה. במלחמה כולם סובלים."

כך נציגת האוצר נימקה על שום מה ניצולי רומניה וכהנה לא "מוכרים".

כן, זהו המונח: "הכרנו/לא הכרנו בך כזכאי'/ת לגימלת ניצולי שואה.

לא מוכרים.

מנותכרים.

בשנת 2008

לאחר שנים בהן טלאי על גבי טלאי נוספו פסיקות שהכירו בעילה ובעוד עילונת, פרוטה לפרוטה – לאחר שרוב רובו של דור הסבים והסבתות, האמהות והאבות, חוו את החווייה הישראלית המתנכרת תוך חירוק שיניים והלכו לעולמם בניקיון שיניים –

בשנת 2008 להולדת המושיע, פסק בית משפט השלום בוועדה לעררים, בתביעה של מעל למאה ניצולי שואה מרומניה כי, הפלא ופלא – עוצר הוא שלילת חירות.

הארה נגהה על פני בית המשפט שהפך פניו אל המנוכרים והכיר בקיומם.

לא זו בלבד אלא שבית המשפט הוסיף בלב פתוח: כל מי שהיה בתקופת השואה בארצות שנשלטו על ידי הפשיזם, ראוי שיוכר כניצול שואה, כי ניצולי שואה המה.

כולם, להלכה.

כי הרי לא נעמיס על קופת המדינה.

ומה אתם חושבים, יקיריי ויקירותיי, מה עשו נבחרינו ומשרתינו במשרד האוצר של 2008-9? האם הם הרכינו ראש והלכו על ברכיהם לערי ועיירות רומניה ובולגריה ולוב לבקש מחילה?

לא, כי היו מוזמנים לסעודות מימונה.

אבל אין בעיה. יש צוות, יש עובדים מיומנים בכך מזה עשרות שנים. לא ניתן לערער את הסדר הקיים.

בין מופלטה לשמפניה, נשלחו הנשלחים לערור בפני בית המשפט המחוזי.

וכאן הוכפל הנס ובשנית נקבע: "עוצר ליהודים היה לא האפלה סתם, אלא שלילת חירות גמורה."

אבל לא נעמיס על קופת המדינה בתשלומים רטרואקטיביים חמש שנים לאחור או יותר. רק אם תביעת התובע עדיין בהליכי משפט. אם תבעת – כמו האזרחית ק.יחוטה למשל ולשנינה – לפני 12 שנים והגעת עד לעליון, ושם אפילו רשות ערעור אהרן ברק לא נתן – –

כן, אותו שופט שבספריו כתב ובנאומיו חרש: "חוקי היסוד הם מבט מחודש על החיים.

גם מבט לא העיף בתיק שלפניו ופסק: אין מה לערער. נדחה אותה וחסל.

עכשיו הגענו בשעה טובה, יתומים מאבות ואמהות, כי אינם – הגענו לשנת 2009

ודאי תוהים אתם, מה בחרה לעשות המדינה, כלומר משרד האוצר, כלומר אותה מחלקה במשרד האוצר אשר מזה כמעט ששים שנה הוטל עליה להציב מחסום על מחסום וחומה בפני הוריך, סבך וסבתך?

בין נסיעה עם הרעייה למלונות  ערי בירה כדי לייצג את היושרה הישראלית, התפנה שר זה או אחר והורה לפקיד הממונה – שבלאו הכי לא היה צריך להורות לו, לאחר ותק של עשרות שנים בתפקיד, גם אם יעירו אותו באמצע הלילה, הוא את משפטו ידע:

"לערער לעליון!"

אותם לא ילמדו עכשיו פתאום לרדת מהמסילה. יש – ברוכים הז"ל – די תקציב לשכר עורכי דין, לפקידות הבכירה.

הלוא צריך עכשיו לשלם פנסיה לנשיא אנס – ולהבדיל, משכורות מוגדלות שהח"כים רוצים ומחוקקים לעצמם, ובל נשכח כרטיסי והוצאות נסיעה לנשות יו"ר הכנסת וכל הנבחרים כולם, בלי אפלייה – אי אפשר להעמיס על קופת המדינה.

אז שופטי העליון הטו אוזן לאלה ולאלה ופסקו: נחתוך את הילד.

לא נעצור את מיוסרי העוצר ושלולי הילדות, כי הלוא עוד מעט קט לא יישאר מהם ולו אחד – ולא נעצור את קופת המדינה מלהוסיף ולהעניק את מנעמיה לנבחרים ולנבחרות.

ובעיקר: לא נעמיס על קופת המדינה.

ואת, האזרחית ק.יחוטה – אפילו שהגשת תביעה ב-1998, את חייבת להבין שלא נוכל להעמיס על קופת המדינה. תגידי תודה שלא כהורייך וסבך וסבתך – תהיה לך כעת גמלה – ועוד איזו! גמלה של שנתיים בגודל גמלת חודש אחד לנשיא אנס, או כרטיס נסיעה לאשת יו"ר הכנסת שתגיע לניו-זילנד, או שכר ח"כ לחודש או פחות – ככל אשר ימצאו לנכון לחוקק לעצמם, תקציב כביסה לאשת ראש הממשלה והטיסות של כל ההמון הרב הזה, ובתי המלון – לא, לא, לא.

לא ניתן להעמיס על קופת המדינה.


אבל מה שכן, נעניק לך פטור מאגרת טלויזיה. כבר שלושים שנה אין לך טלוויזיה בבית?

אז נעניק לך פטור רטרואקטיבית שלושים שנה לאחור.


#לרווחתמנוצליהשואה

0 צפיות
כאן נרשמים לעדכונים, טיפים ולחישות:
 סדנא לקריאה יוצרת

Contact ליצירת קשר

קורינה הסופרת

הוצאת חודנה

ת.ד. 53007 תל אביב 6153001

hasofferettcorinnabooks@gmail.com

מכתבים הם שמחה

© כל הזכויות שמורות לקורינה הסופרת | איורים: אוקסנה גריבינה. 

    עטיפות ספרים: סטודיו דוד טרטקובר, דנה גז ותרומת קרן מ.ק. אשר

.Copyright 2002-2019 © Corinna Hasofferett Tel-Aviv, Israel All rights reserved | Art by Oksana Grivina.

Book covers: Studio David Tartakover, Dana Gez, M. C. Esher Fund Donation