עם צאת ספרי השישי נערך במועדון צוותא התל-אביבי, בצוהרי יום שישי, ה-5 בינואר 2007, רב שיח תחת הכותרת: מה נשאר לנו מפעולות התגמול. ולדי דבויריס צילם, במסרטה ביתית צנועה של הסופרת, כשלושים דקות, המחולקים כאן לפרקים אחדים בשל אילוצי האתר המארח, שמאפשר העלאת קבצים בגבולות העשר דקות לקובץ. ,זהו החלק הראשון. הקדמת המנחה , עיתונאית הארץ לילי גלילי, והכרות ראשונה עם המשתתפים בפאנל: פרופ' עמיה ליבליך, פרופ' עמנואל מרקס, ד"ר טובה גמליאל, תת אלוף (מיל) דוביק תמרי, עיתונאי הארץ מירון רפופורט.

בצהרי יום שישי ה-5 בינואר 2007 התקיים בצוותא תל אביב רב שיח: "מה נשאר לנו מפעולות התגמול". האירוע התקיים לרגל פרסום ספרה השישי של קורינה, "בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי" - ועל כן זו הייתה גם נקודת המוצא של מירב א/נשי הפאנל המכובד: פרופ' עמיה ליבליך' ד"ר טובה גמליאל, פרופ' עמנואל מרקס, עיתונאי הארץ מירון רפופורט. והאיש שבמרכז חלק זה של התיעוד: תת-אלוף דוביק תמרי. הסרט צולם במצלמה צנועה ובשל קוצר הסרט והבטריה, נאלץ החבר שצילם בהתנדבות, ולדי דבויריס, "לחתוך בבשר החי" - כדי שיספיק למירב האירוע. לעומת זאת הוקלט כל האירוע בקלטת שמע שתועלה בקרוב בבלוג הרדיו של הסופרת קורינה, באתר אודיאו. את האירוע בצוותא הינחתה ברוב תבונה וחן: עיתונאית הארץ, לילי גלילי. ראשון הקוראים קטעים מהספר. רמי ברוך עומד לקרוא קטע מן הפרק "עדות" - דבריו של דני זינגר, איש קיבוץ אילון. בשל אילוצי האתר שמגביל אורך הסרטים המועלים, ניתן יהיה לצפות בכך בחלק השלישי.

זהו הקטע השלישי מהסרט שצולם ברב השיח שהתקיים בצוותא בצוהריי יום שישי ה-5.1.07 הקטע נפתח בקריאה של רמי ברוך - אין להוסיף מלה - ובהמשך לילי גלילי משוחחת עם ד"ר טובה גמליאל על תגמול, אלימות, וציפיות אנושיות באשר הן.

קטע שישי מתוך הסרט 5.1.07 השחקן שלמה וישינסקי קורא ומשוחח. קורינה: בטלפון אמרתי לו, "הייתי רוצה להפתיע את יגאל. אתה מוכן לקרוא קטע מהשיח שלו בספר?" ענה, מיד, "נפתיע אותו!" כך שגם באירוע המרחק מן הבימה אל הקהל נעלם, בזכות הנוכחות החמה של השניים. את הסרטון חותמת תמונתו של אמנון אבוקאי.

חלק חמישי מתוך הסרט המתעד את רב השיח בצוותא, 5. בינואר 2007 עם צאת "בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי מחר אסיר את החלק הזה מן הקטע הרביעי, שם הוא לא במלואו. השעה מאוחרת.

קטע רביעי של סרט התעודה. צולם בצוותא, צהרי יום שישי, ה-5 בינואר 2007 רב שיח לכבוד "בארץ לא ידדעתי/רומן רב-קולי" שרת וינו-אלעד שרה שיר שהתגלה בספר ולאחר מאמצי בילוש נמצאו עקבותיו בקיבוץ שער הגולן. קורינה: כשצילצלתי לשרית וינו-אלעד השיבה בקול חם, מכל הלב. כששמעה את הסיפור אמרה, "בשבוע שעבר נודע לי על מות אדם מוכר ויקר. הדבר הראשון שעלה בדעץח היה שיר. כמו בספר." רותי בארי זכרה שהשיר חובר בהשומר הצעיר, על ידי החניכים. כאשר נודע לה שיקראו באירוע את הקטע של השיח עמה ויושר השיר, סיפרה על כך לחברות ואז התחוור שהשיר הוא קטע מהצגה שכתב יוסף נצר, שהיה חבר שער הגולן ובשנים ההם מדריך בתל-אביב. בארכיון שער הגולן ידעו למצוא את מלות השיר המדוייקות. וממש ביום האחרון שלפני האירוע, הגיע בפקס דף עם התווים של השיר. כך שרית יכלה להכיר את השיר המדוייק. אלא ששרית, ברגישות אמנותית מופלאה, שרה את השיר ברגש עצב, אבל, כמי שזוכרת - והרעידה לבבות. תודה שרית. בשיחות הטלפון עמה שמעתי קול מתוק של תינוקת. שרית באה עמה לצוותא. רגע לפני שנכנסו שתיהן זכינו לראות פנים מלאכיות של תינוקת מאושרת, ישנה כמו אין המולת אנשים סביבה. כמונו גם טנא, מנכ"ל צוותא, היה נפעם ומלא הערכה על כי במזג האוויר הקשה, שרית באה עם בתה בעגלה כמו מובן מאליו, בלי גינוני הדיווה שהיא אכן הינה, ושרה, כמו כל המשתתפים באירוע, כמו לילי גלילי המנחה שנראית לשניות אחדות בסוף הקטע - בהתנדבות.

זהו החלק האחרון של סרט האירוע בצוותא, 5 ינואר 2007. עיתונאי הארץ, מירון רפופורט מעלה את רשמיו מן הספר, תובנות ודעות. רולנדה שגרן קוראת. למרבה הצער, לא הספיק הסרט ליותר מכך. בפעם הבאה נהיה מנוסים יותר ונאמר, כמו ברק: השתנינו!

Lilly Galili: How a myth is created? Is the collective memory naturally the sum of all the private memories, or is it directed? I assume there is a territorial sequence which leads from the private memory, through the collective memory, towards the creation of the collective myth. I thought that then, in the old days, there was a myth, or a faith. Myth has already a negative connotation of total righteousness attached to it. I was amazed at some pieces of evidence in the book which expressed total objection already then, in real-time, not in retrospect. Nowadays we would call it post-Zionism, or even anti-Zionism. It surprised me a lot. I didn't know it existed. I would be glad to speak about this tension: How a collective memory is created? What formulates it? How it confronts other influences? What are its transformations? .